לאן הולכים כשהתנועה קדימה תקועה

 

לקוחות מגיעים לאימון כדי לנוע קדימה. לקבל החלטות, לעשות שינוי, להגדיר מטרות ולהשיג יעדים. אבל מה קורה כשהתנועה קדימה לא רוצה לקרות? כשלמרות התוכניות, והמחוייבות, והנחישות כלום לא זז?

 

כשהתנועה קדימה תקועה, זה הזמן להתחיל לנוע פנימה.

התנועה פנימה היא התנועה אל מה שנוכח כרגע בחיינו. כרגע ממש, ברגע הזה. שמחה או עצב, ניצחון או כישלון, מחשבות, רגשות או תחושות. כשאנחנו נעים אל תוך עצמנו, לאיפה שאנחנו נמצאים עכשיו - אנחנו חווים את החיים, נוכחים בהם ולומדים לא לדלג על אף רגע.

 

היתרונות של נוכחות "כאן ועכשיו" כבר נפרטו והומלצו באינספור ספרים של חוכמה עתיקה וחדשה. לאחרונה גם המדע עוסק נמרצות בחקירת יתרונות הנוכחות המודעת לתיפקוד המוחי שלנו. בימים אלו ממש פורסם מחקר חדש שנערך באוניברסיטת הארווארד שבארה"ב שתוצאותיו תומכות בכך שתרגול מדיטציה סדיר במהלך שמונה שבועות מגביר את יכולת ייצור "החומר האפור" במוחינו, ומשפיע בהתאם על היכולת שלנו להתמודד עם מתח ולחץ (עוד על המחקר כאן  http://www.feelguide.com/2014/11/19/harvard-unveils-mri-study-proving-meditation-literally-rebuilds-the-brains-gray-matter-in-8-weeks/).

 

אבל אימון הוא לא מדיטציה. אז איך מגיעים לכאן ועכשיו באימון?

 

ישנם מספר שערים שניתן להגיע דרכם אל כאן ועכשיו – רגשות שעולים, מטאפורות שמצטיירות וישנו השער האהוב עלי – הגוף. הגוף אף פעם לא משקר, והוא לא יודע להיות בשום מקום שהוא לא כאן ועכשיו.

 

בתחילת הקריירה שלי כיועצת, ואולי גם לא כל כך בתחילתה, כשעבדתי על מספר פרוייקטים במקביל, תחת לחץ כבד של לוחות זמנים ומצויינות, הייתי מתמוטטת בממוצע כל חצי שנה למחלה באורך שבוע. זה היה ריטואל עם סוף ידוע מראש של עבודה קשה ומסורה, בלי הפסקה, או שינה מספקת, הצלחה (ברוב הפעמים) ואז התמוטטות. בזמנו סירבתי לשמוע את האמת מהגוף שלי – לא טוב לי, לא מתאים לי, משהו צריך להשתנות. זה לקח כמה שנים טובות עד שהרשתי לעצמי להרגיש את מה שהגוף חש הרבה קודם – זה לא זה.

 

המפגש עם תחושות הגוף עדיין זר לרבים, ויתרה מכך, נוכחות עם והתבוננות בתחושות מרגישות כפעולות לא טבעיות למי שלא התנסה בכך בעבר. רובנו אימנו את ה"כלי המנטלי" שלנו כל כך הרבה שנים, ולמדנו לסמוך עליו כל כך, עד ששכחנו שישנם כלים נוספים העומדים לרשותנו, על אף שלפעמים הם טובים ומדוייקים יותר לסיטואציה.

 

אחת המתאמנות שלי זיהתה קושי קבוע במעבר שבין יום העבודה במשרד לחלק השני של היום שלה, עם הילדים. בשיחה עלו רגשות כמו כעס ואשמה, ותחושות של עייפות וכבדות. הנסיונות שלנו למצוא פתרונות מעשיים להקלת המעבר הזה, לא צלחו, למרות הנחישות הגדולה שלה לשנות את המצב. כשהצעתי לה לבדוק מה נוכח אצלה בגוף כשהיא מדברת על הנושא הזה היא זיהתה תחושה של כובד והצליחה באמצעות הדימיון לתת לה צורה, צבע וטמפרטורה. היא התבוננה ושהתה עם הצורה הזו שעלתה זמן מה, עד שהבינה שמה שהיא הכי רוצה זה לחבק אותה עד שתימס. ובשימוש בדימיון, כך היא עשתה. כבר באימון היא הרגישה טוב יותר, והשתמשה בחיבוק הזה כלפי התחושה בכל פעם שעלתה בימים הקרובים גם בבית.   

 

הקסם שבעבודה עם תחושות הגוף הוא כפול – הוא מאפשר לנו את התנועה פנימה, אל מה שנוכח כרגע; אבל הוא גם מאפשר למה שנוכח "לגלות לנו" מהי התנועה שרוצה לקרות עכשיו, ובכך להצביע על הדרך להסרת התקיעות. לפעמים התנועה הזו ברורה מאד ומתורגמת בקלות למשהו שאנחנו צריכים לעשות, ולפעמים, עצם ההתבוננות והנוכחות עם התחושה מסירה את החסם. כאמור, קסם.

Please reload

מחשבות שאני אוהבת

תלונות ופנטזיות

November 28, 2016

1/4
Please reload

מחשבות אחרונות
Please reload

ארכיון
Please reload

תיוגים
Please reload

© 2015 by Ayelet Sivan. Proudly created with Wix.com

אילת סיון

מאמנת אישית

Tel: 972-54-3090464