תלונות ופנטזיות

 

 

תלונות, מכירים?

 

במקום העבודה, בבית, במעגלים חברתיים, אנחנו מתלוננים. וכשאנשים משמיעים באוזזנו תלונות, יש לנו כל מיני תגובות אוטומטיות.

 

נגיד –

"אם זה כל כך מפריע לך למה את לא עושה משהו בנידון?"

או –

"או שתקבלי את המצב כמו שהוא או שתשני אותו. אל תתלונני על מה שאת לא מוכנה לשנות"

וגם –

"אולי כל זה בכלל באשמתך?"

 

מתלוננים ותלוננות נתפסים אצלנו בדרך כלל כמשהו שלילי, משהו שמביע חוסר שביעות רצון בלי לקחת אחריות על הסיטואציה, ובלי להציע דרך חלופית לפעולה שתתקן את מה שמתלוננים עליו. לכן, בדרך כלל, אין לנו כח להקשיב למתלוננים, ובמיוחד כשהם מתלוננים שוב ושוב על אותו דבר בדיוק.

 

הנה נקודת מבט רעננה על תלונות - תלונות הן בסך הכל הדרך של המתלונן לבטא חלום מאוכזב.

 

למשל - אני מתלוננת הרבה על הצורך לשווק את עצמי. אני לא אוהבת לעשות את זה במיוחד, ואני בכלל רוצה לאמן. אז למה אני צריכה להקדיש זמן ומחשבה למשהו שהוא בכלל לא המקצוע שבחרתי בו? למה למרות שעשיתי שינויים גדולים בחיים שלי ועזבתי תפקידים בכירים בשיווק אני עדיין מוצאת את עצמי כאן, מתמודדת עם השאלה מה זה שיווק ואיך משווקים עסק קטן?כל התלונות האלו, ועדיין אני צריכה להקדיש זמן לשיווק.

 

אז מה עושים? שני דברים יכולים לעזור לנו לקחת אחריות על הסיטואציה שלגביה אנחנו מתלוננים:

 

בירור והבהרה לגבי החלום המאוכזב. מה נשבר שם? אם זה היה כמו שאת חולמת, איך זה היה?

בחלום שלי, מאמנים טובים שמקדישים זמן ומרץ להפוך לכאלו מקבלים הפניות, הרבה הפניות. שמם הטוב יוצא לפניהם והם לא צריכים להשקיע הרבה זמן במחשבות על שיווק. השיווק קורה לבד. פה לאוזן כמו שהיה נהוג לומר פעם. בעצם, כשאני חושבת על זה, החלום הזה מייצג בשבילי פנטזיה גדולה אף יותר. אם החיים היו מתנהלים כמו שאני חולמת, היה צדק לכל. כל מאמץ היה מתוגמל בהתאם. אנשי מקצוע טובים היו מצליחים, שרלטנים היו מודרים מהמרחב הציבורי. אנשי עמל היו עשירים, רודפי שררה היו ממשיכים לרדוף ללא הצלחה. והכל, מיידי. אבל זה אולי לפוסט אחר :-)

 

מעבר מהאשמה (של צד שני, של הנסיבות, של הייקום) ללקיחת אחריות – אם שום דבר לא ישתנה בצד השני, מי את רוצה או צריכה להיות כדי שהחלום יתגשם?

למעשה, כפי שלמדתי מטובי מוריי וממאמנים רבי נסיון, החלום הזה מתגשם אחרי שמשקיעים קצת...בעבודת שיווק. כן, שם טוב עושה עבודה טובה, אבל הוא לא קורה ביום אחד, ולא בלי מאמץ. עם זאת, כדי שהחלום הפרטי שלי יהפוך למציאות קצת יותר מהר, אני צריכה להגדיר מחדש מה זה אומר לשווק את עצמי. למצוא את ההגדרה שמאפשרת לי להרגיש ש"השיווק קורה לבד". כתיבה למשל. בדיוק כמו זאת שאני עושה כאן, היא דרך נעימה וחסרת מאמץ בשבילי לספר לקהל פוטנציאלי מי אני ובמה אני מאמינה. אולי אני צריכה להיות מתקשרת יותר, חשופה יותר, פתוחה יותר לביקורת שיכולה לעלות כשאני כותבת על במה ציבורית את האני מאמין שלי. אולי.

 

בקיצור, כמו תמיד, לעשות מקום למה שנוכח (החלום שנשבר) יכול לאפשר לנו תנועה קדימה (לקיחת אחריות, מציאת פתרונות משלנו).

 

ועוד טיפ אחד קטן -  לפעמים שווה גם לבדוק, אם החלום עצמו צריך התאמות מסויימות. כי ייתכן שצדק לכל הוא פנטזיה נהדרת שעלולה להשאיר אותי מתוסכלת ומתלוננת עוד הרבה מאד זמן :-)

 

תלונות. כדאי להקשיב להן פעמים.

 

קרדיט תמונה: http://theawkwardyeti.com

Please reload

מחשבות שאני אוהבת

תלונות ופנטזיות

November 28, 2016

1/4
Please reload

מחשבות אחרונות
Please reload

ארכיון
Please reload

תיוגים
Please reload

© 2015 by Ayelet Sivan. Proudly created with Wix.com

אילת סיון

מאמנת אישית

Tel: 972-54-3090464